פסק-דין בתיק תא"מ 11899-11-12

ושוב אני נדרשת למחלוקת בענין גובה שכר טרחת השמאי.

רק לאחרונה נדרשתי לסוגייה זו במסגרת תא"מ קריות 21907-09-12 פרץ נ' הראל (ניתן ביום 17.11.2012) שם כתבתי את הדברים הבאים, שנראה שהם יפים גם לענייננו:

"במאבק בין השמאים לחברות הביטוח בענין שכר טרחת השמאים, מאבק אותו מנהלים השמאים הן באופן ישיר, והן באמצעות המבוטחים, תוך שהם מעמידים לרשותם, עורכי דין שיגישו התביעות וינהלו את התביעות בעבורם - אין "צדיקים" ו- "רשעים".

עסקינן במאבק של השמאים על הזכות לשכר הוגן אל מול חברות הביטוח שהכתיבו במשך שנים, באופן חד צדדי, את שכר השמאים, ומאידך, עמידה עיקשת של חברות הביטוח על זכותן שלא לשלם שכר מופרז בגין חוות הדעת השמאיות המוצגות בפניהן ע"י המבוטחים. 

השמאים כבר אינם נכונים עוד להשלים עם התעריף החד צדדי  שכופות עליהן חברות הביטוח תוך ניצול פערי הכוחות בין הצדדים, ואלו חברות הביטוח משיבות מלחמה שערה וממשיכות בקו העקבי של קיזוז שכר השמאים, מתביעות המבוטחים, אם כי יש לומר שמאבק השמאים כבר נתן בהן את אותותיו, והן כבר מבינות כי התעריף החד צדדי שנקבע על ידן כבר אינו עומד במבחן הערכאות השיפוטיות מקום בו עומד המבוטח על זכותו להחזר הפרשים בגין שכר טרחת השמאי. 

אין ספק כי הפתרון הנכון ביותר למחלוקת המתמשכת בין הצדדים הוא הסדרת שכר השמאים בהסכמה בין איגודי השמאים וחברות הביטוח תוך קביעת נהלים וקריטריונים ברורים ואולם כל עוד הדבר לא נעשה, אין מנוס אלא לקבוע בכל תיק ותיק את השכר הראוי וההוגן בנסיבות הענין תוך מתן הדעת לאינטרסים הנוגדים ולזרמים הגועשים מתחת לפני השטח.

אכן מן הראוי היה שתביעות מסוג זה תתבררנה בבית המשפט לתביעות קטנות. אף קשה להלום תופעה בה מוגשות ע"י אותו עורך דין, תביעות רבות באותו ענין, תוך יצירת מעמסה כבדה על מערכת המשפט והצד שכנגד, רק בשל הרצון לגבות שכר טרחה נפרד בכל תיק ותיק תוך הגדלת הוצאותיו של הצד שכנגד במחלוקת שסכומה פעוט. 

ואולם, בפרספקטיבה רחבה של המחלוקת העקרונית העומדת ביסוד התביעה, ספק אם השמאים היו מצליחים להביא לשינוי אמיתי בגובה שכר הטרחה המשולם על ידי חברות הביטוח, תוך גיוס  המבוטחים, להגיש תביעות בהיקף נרחב, בסכומים פעוטים, אלו היו מפנים  את המבוטחים  לטפל בתביעות בעצמם, בבית המשפט לתביעות קטנות. אף יש להניח שעורכי הדין מטעם השמאים לא היו 'מתגייסים'  לטפל בתיקים אלו היו התביעות היו מוגשות במאוחד, מבלי שיובטח להם שכר טרחה בכל תיק ותיק.

עוד יש ליתן את הדעת למבוטח עצמו שיש לזכור היטב כי הוא התובע בתיק זה ולא השמאי. המבוטח שמצוי  "בין הפשיט לסדן", משלם לשמאי את מה שהאחרון דורש ממנו (ואין לצפות מן המבוטח בסיטואציה כזו לערוך סקר שמאים נרחב בנסיון למצוא מחיר יותר נח) ויוצא בסופו של דבר בחסרון כיס לנוכח סירובה של חברת הביטוח לאשר את השכר ששולם  על ידו לשמאי".

גם בתיק זה, הסמיכוני הצדדים ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף

79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

לפיכך, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ובסיכומי הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 400 ש"ח בתוספת אגרת פתיחת ההליך בסך של 365 ש"ח ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של  410 ש"ח כולל מע"מ (ראיתי לנכון לחרוג מן התעריף המינימלי לאור מהות התביעה וסכומה והיחס בינה לבין התוצאה).

הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום,  ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: